יש מי שמלווה אותך

קרה לך שבזמן פגישה אימונית הרגשת במאמץ לחשוב על השאלה הבאה, על הכלי הנכון או על איך להתקדם – ופחות בנוכחות מלאה עם המתאמן? זו חוויה שכיחה אצל מאמנים, במיוחד בתחילת הדרך, אבל לא רק, והיא יוצרת את התחושה שצריך “עוד כלים” או “גישה נכונה יותר”. ואכן, אני הרבה פעמים, פוגשת מאמנים שאומרים לי "אני צריך עוד כלים" "אני רוצה להבין איך אני ניגשת לסוגיה הזו"  או "איך אני מקדמת את האימון?" השיח מאוד מרוכז בכלים ובפתרונות, או בגישה הנכונה לבעיה של המתאמן.

הרגשות הקשים עולים, ולעיתים מציפים, לפעמים הם יוצאים ונשפכים על הסביבה הקרובה, בן זוג וילדים, ולפעמים הם מופנים פנימה, בניסיון להתעלם מהם, ו

רגשות קשים מובילים בדרך כלל להתעלמות ולהכחשה, לפעמים למיסוך, אבל זה לא עובד לאורך זמן. אך גם הגישה ההפוכה של התבוססות ברגש היא בעייתית.

כשנעמי הייתה ילדה צעירה יותר, באחת הפעמים שהיא עזרה לי לנקות את הבית, ברוב התלהבות היא הביאה סמרטוט רטוב וניגבה בו את המראה. כל מי שניקה...