יצירת שנה
מספיק לחלום! תהיי מציאותית.
לא יודעת האם הקולות הללו מוכרים לכם, אבל אצלי הם התנגנו באוזן מגיל מאד צעיר. אני אפילו לא זוכרת האם אילו מילים שאבא ואמא השתמשו בהם, או שזה רק המסר הסמוי שגדלתי איתו, ואולי אפילו אני למדתי והבנתי מהניסיון שלי שממש לא כדאי לחלום. בכל מקרה מהר מאד הבנתי שחלומות הם רק חלומות, ואם אני מפתחת ציפיות גדולות מידי אני גם עלולה להתאכזב. לכן, עדיף מראש להנמיך ציפיות ואז אי אפשר להתאכזב. מעבר לזה שאם כבר אני מרשה לעצמי לחלום זה רק מדגיש את מה שיש עכשיו שרחוק מהחלום. אז באמת עדיף לא לחלום.
איכשהו כשלמדתי לימודי אימון אחת המשימות הראשונות היתה לכתוב חזון וכמו ילדה טובה עשיתי מה שביקשו, עם איזשהי תקווה סמויה, שאולי אפילו לא העזתי להודות בה לעצמי. והנה שנה ראשונה והחלום המסויג התממש לו ברמה שבה העזתי לחלום. מאז לאט לאט אני מפתחת לי את שריר החלומות, ומעיזה יותר ויותר לחלום, וכבר הרבה פחות מופתעת כשאני מסתכלת בסוף שנה בחלום שחלמתי לפני שנה ומגלה כמה הרבה ממנו התממש לו. אחת הדוגמאות הבולטות היא השנה שבה צרפתי לי לחזון תמונה של כדור פורח, סתם ככה כי זה הוסיף צבע, ובאותה שנה גם טסתי בכדור פורח לראשונה בחיי, ממש בלי שזה היה לי בתכנון מראש. בצורה שבה אני גדלתי יום כיפור וראש השנה התקשרו בעיקר עם הלקאה עצמית, עם חיפוש החטאים ופחד גדול מעמידה למשפט, טקסים של חזרה בתשובה, בקשת סליחה והכאה על חטא. עם השנים גיליתי שצמיחה אישית והתפתחות מגיעות אצלי, ואני מאמינה שגם אצל רובנו, לא ממקום של ביקורת והלקאה, אלא דווקא ממקום של קבלה ואהבה, ממקום של חמלה וסליחה לדפוסים הקיימים, הבנה של הצורך שהם שירתו בעבר יחד עם בחירה לשחרר אותם ולפתח ולבנות דפוסים ושרירים חדשים. גיליתי שלפעמים התכונות החדשות שאנחנו רוצים לפתח הן אפילו לא חדשות, אלא נמצאות במהות העמוקה שלנו ורק התכסו בהרבה שכבות של הגנה עצמית והשרדות.
אחרי שנוכחתי עד כמה זה עובד עבורי, פיתחתי לי מסורת של שנה חדשה, שאני עושה בין ראש השנה לסוף סוכות. המסורת מלווה משלושה חלקים מרכזיים,: הודיה והוקרה, חלום לשנה החדשה, ולוח חזון. אני ממליצה עליהם מכל הלב. אז אם בא גם לכם להתנסות, זה מאד פשוט, מה שזה דורש זה כמה שעות של שקט והתכווננות ליצירת השנה החדשה שאתם רוצים. ההנחיות למטה.
החלק הראשון: הודיה והוקרה
קחו לעצמכם שעה של שקט, שעה פנויה בלי הסחות דעת, שבו במקום שקט עם פרטיות. קחו כמה נשימות עמוקות והכנסו פנימה. תרשמו לעצמכם דברים שאתם מוקירים עליהם תודה. אם נכון לכם הוקירו תודה לאלוהים, אם נכון לכם ליקום, או לכל דבר שמרגיש לכם נכון. הרעיון הוא להודות על דברים שקרו השנה, שעשיתם או שהיו לכם בשנה זו. כל משפט מתחילים מחדש במילים אני מוקיר/ה תודה לאלוהים/ליקום על... ככל שתכתבו יעלו עוד ועוד דברים, כשיש איזשהי עצירה בשטף הכתיבה, תנשמו, ותתנו להוקרות נוספות לצוף. אחרי שסיימתם את הזמן שהקצבתם לכך, המשיכו בהוקרות תודה לבני הבית או לאנשים משמעותיים בחייכם, תנו לדברים לצוף ולעלות, וכשסיימתם תעברו להוקרות לעצמכם "אני מוקיר/ה את עצמי על..."- הקדישו למקום הזה זמן. אנחנו לא רגילים להוקיר את עצמנו. אנחנו רגילים לבקר ולהלקות את עצמנו. תנסו למלא לפחות שני עמודי פוליו על עצמכם.
החלק השני: חלומות
קחו שעה של שקט, שעה פנויה בלי הסחות דעת, שבו במקום שקט עם פרטיות. קחו כמה נשימות עמוקות והכנסו פנימה. התחילו לכתוב מה אתם מאחלים לעצמכם. את החלום כתבו בלשון הווה כאילו כבר התממש, ובצורה חיובית, מה אתם כן רוצים ולא מה אתם לא רוצים. דוגמא, במקום "אני רוצה להיות בקשר טוב עם הבת שלי" "אני והבת שלי נהנות מקשר טוב, משתפות אחת את השניה...." ובמקום "אנחנו לא רבות" "אנחנו מדברות על חילקי הדעות בנינו". התייחסו למגוון רחב של תחומים בחייכם, פיזי, חברתי, סביבת מגורים, התפתחות אישית, כלכלי, מקצועי, מערכות יחסים וכו'
השלישי: לוח חזון
זה בעצם השלב היצירתי של החלומות. הכינו לכם מראש, עיתונים ומגזינים, קרטון ביצוע, טושים, מספרים ודבק. בשלב הראשון שימו לכם מוזיקה נעימה, שבו במקום פרטי, ועברו על התמונות בעיתונים ועל כותרות ותלשו/גזרו את כל מה שנוגע בכם, סימכו על האינטואיציה בשלב הזה, בלי לחשוב יותר מידי. בשלב השני סדרו את התמונות על קרטון הביצוע, שנו מקום, הוציאו והכניסו תמונות עד שהסידור מוצא חן בעינכם ומדויק לכם. בשלב הזה אם אתם מרגישים צורך הוסיפו מילים בכתב יד, או תמונות שלכם מהאלבומים או מהמחשב. התבוננו ושהו עם התוצאה הסופית, וכשהלוח מדויק לכם, הדביקו את התמונות.. את לוח החזון הניחו במקום שאתם תראו אותו, ושהוא פרטי שלכם.
שתהיה שנה טובה!
