מה עושים עם כל הרגשות האלו?
חודש וחצי אל תוך המלחמה, וההתמודדות קשה.
גם ברמה הטכנית היום יומית, בן זוג במילואים, ילדים עם מסגרות חלקיות ביותר,הלימודים האקדמיים נדחים, פרויקטים מבוטלים, דאגה לבני משפחה, חברים מפונים, אבל על ההרוגים, חרדה לגורל החטופים, ומעל לכל מרחפת עננה של אי ודאות אחת גדולה.
כל אחד מאיתנו מתמודד רגשית אחרת.
הרגשות הקשים עולים, ולעיתים מציפים, לפעמים הם יוצאים ונשפכים על הסביבה הקרובה, בן זוג וילדים, ולפעמים הם מופנים פנימה, בניסיון להתעלם מהם, ונחווים כיאוש, דכדוך, כמו איזה ענן כבד שמכסה הכל, צמיגיות וכבדות שמקשים לקום ולהתחיל את היום.
בהרצאה שנתתי במסגרת מועדון המטפלים הישראלי דברתי על כמה עקרונות שעוזרים להתחיל ולהיות בקשר עם הרגשות הללו, להתחיל ולתת מקום לחלק מהכאב, הפחד, האבל, הכעס. זהו לא תחליף לטיפול או לאימון, אבל זוהי איזשהי התחלה של התמודדות רגשית עם מה שעולה, כדי שלא יציף אתכם ואת הקרובים לכם.
מוזמנים להקשיב ולשתף.
