מה עושים עם רגשות קשים?

"אני לא יכול לסבול את החרדה הזו, את כאבי הבטן שעולם לי, אני פשוט רוצה שהם יעלמו". הוא אומר לי. והיא ממשיכה "אם אני לא אתן לכעס מקום, אם אני רק אסתכל על חצי הכוס המלאה..." היא מישירה אלי מבט ואני רואה את המאבק הפנימי. אם לא אתן לכעס תשומת לב הוא יעלם ונעבור על המקרה הזה לסדר היום.

ומה אתם חושבים שאמרתי להם? הרבה פעמים יש לנו אשליה שאם נתנגד לרגשות כמו פחד, חרדה, כעס, פגיעה, אם לא ניתן להם מקום הם פשוט ישתנו ויעלמו להם. ישנה איזושהי מחשבה, שמה ששמים עליו את הפוקוס גדל ולכן כדאי להתעלם מרגשות לא נוחים. האמת היא הפוכה. הדברים הללו שאנחנו לכאורה מעלימים פועלים במחשכים הם משפיעים על ההתנהלות שלנו, הם נמצאים שם בירכתי התודעה, בפינות הלב. הבחירה להתעלם מהם לא מסלקת אותם אלא מעצימה אותם. זה קצת מזכיר ילד שמושך בשמלה של אמא לתשומת לב, וכשהיא מתעלמת הוא מתחיל לבכות ולמשוך בחוזקה רבה יותר. לעומת זאת כמה דקות של הקשבה לכאב של הילד, תשומת לב והוא יפנה לדרכו. כך גם עם הרגשות. תשומת לב והקשבה לרגשות הללו יכולה לעזור להם להתחיל ולנוע, להשתנות. ממש כמו תינוק שרגע בוכה ושניה אחר כך צוחק מכל הלב. רגשות הם כמו תמרורים ורמזורים בכביש, הם באים לתת לנו אינפורמציה מסוימת לכוון את התנועה שלנו. אם נותנים להם לזרום, אם מקשיבים להם הם גם משתנים.

עם זאת, ישנו הבדל גדול בין הקשבה לרגש לבין התבוססות בתוכו, בין שקיעה והעצמת הרגש. זה ההבדל בין הקשבה סבלנית לכעס, לבין טיפוחו והעצמתו. בהקשבה לכעס, מדובר על נתינת מקום לכעס להשמע, בדיקת העלבון והכאב שמתחתיו, וזיהוי הצרכים שלא נענו. לעומת זאת, התבוססות בכעס היא העצמתו, חזרה מעגלית אין סופית על הכעס, וכיוון האצבע החוצה. אפשר להקשיב לרגש וקצת פחות מומלץ לטבוע בתוכו ולהגדיל ולהעצים אותו, או כמו שג'נדלין אמר "אם אתם רוצים לדעת מה ריחו של המרק, מוטב שלא תתקעו את ראשכם לתוכו."

למעשה, המילה הכלה בעברית קשורה למילה "מיכל", היכולת להיות גדולים יותר ולהכיל בתוכנו את הרגש. לא לתת לו לגלוש להשפריץ ולהישפך על כל האנשים ועלינו, ומצד שני לא לזרוק אותו החוצה ולהעלים עין. ובהתמקדות נקראה לזה "לפתח מערכת יחסים עם הרגש או עם התחושה", להיות בשיח, להיות בקשר איתם, ללא התעלמות וללא הזדהות.

אחד מספרי הילדים המופלאים, שהוא בעצם גם ספר למבוגרים נקרא "דרקון אין דבר כזה". בסיפור הילד מגלה דרקון אבל נאלץ להתעלם ממנו כי אימו טוענת שאין דבר כזה דרקונים. דרקונים אינם אוהבים שמתעלמים מהם, והדרקון הולך וגדל הולך וגדל עד שהילד בסופו של דבר מלטף אותו, והדרקון מכשכש בזנבו וחוזר לגודל קטן וחמוד וניתן להכלה ולנשיאה. מאחלת לכם ולי מערכת יחסים מצמיחה עם הדרקונים שבפנים.