סערה ביחסים
אתם מרגישים שבן הזוג מרוחק ומנותק ולא נמצא ביחסים, מרגישים כל כך לבד, ונטושים בתוך הקשר? או לחילופין, אתם מרגישים שברגע שאתם מתקרבים לבן הזוג ומסכימים לדבר הדברים רק נהיים יותר גרועים ואתם נשאבים בבת אחת לסערה ולדרמה, ולכן עדיף לשמור מרחק? הרגשות הללו הם תמונת מראה אחד של השניה, והם חלק מאחת הדינמיקות או הריקודים ההשרדותיים הכואבים והחזקים בזוגיות ובמערכות יחסים קרובות זהו הריקוד של המערבולת והחומה.
תדמיינו לכם מערבולת חזקה, סוחפת את כל מה שסביבה ועוצמתית מאד, אם מתקרבים אליה היא סוחפת פנימה. כל בר-דעת יתרחק ממנה. זו הרבה פעמים החוויה של המצאות ביחסים עם אדם סוער רגשית, מישהו שחווה לעומק כאב, עצב, כעס, פחד, כל כולו בתוך הרגש, וכשמתקרבים אליו נסחפים פנימה ומצב הרוח שלו ישר משפיע על מי שסביבו, הוא "מצליח" להפעיל את הסובבים לו, הם ירגישו יחד איתו פחד, דכאון, כעס בעוצמה, חוסר אונים, ואולי כתגובה מיד ינסו לפתור את הבעיה, לרצות את האדם הסוער,להכנס איתו לדרמה, אולי לכעוס ולצעוק עליו אולי להתגונן ולהאשים. בכל מקרה, ובכל סוג תגובה, גם האנשים ליד הסערה נחטפים מעצמם מהמרכז שלהם, ומופעלים על ידי המערבולת שסוחפת אותם.
מה הפלא שזה כל כך קשה להיות עם מערבולת כזו? זה מערער, זה מטלטל, זה מוציא משיווי משקל, ופוגע. אחד הפתרונות ההשרדותיים שעוזרים לאנשים שחיים עם אדם שנוטה לסערה ולדרמה, זה להתנתק, להיות קיר, הסערה חולפת, מתנפצת על הקיר, והם נשארים מנותקים, לא חלק מהסיפור הזה.
ומה עם האדם החווה את הסערה? תתארו לכם את החוויה של סערה שמציפה אתכם, אתם מרגישים כאב עז, מרגישים פגועים, חלשים, כועסים, מה שאתם באמת זקוקים לו זו יד מושטת, מישהו שיקשיב לכם, מישהו שיהיה שם כדי לתמוך בכם כשהסערה מציפה את כל כלכם. ובמקום זאת, אתם נתקלים בנטישה. זו הרגשה איומה של בדידות, להיות לגמרי לבד בתוך כל הכאב הזה. להיות נטושים במקום הכי נמוך, לא להיות מסוגלים אפילו להשמע. על פי רוב נוספת לזה גם ביקורת ואשמה פנימית על עצם ההמצאות בסערה, וחוסר הקבלה החיצונית יחד עם הניתוק מעצימים עוד יותר את הקונפליקט הפנימי הזה. וככל שהאדם שלידכם הוא יותר ויותר קיר, גם העוצמה של המערבולת מתחזקת, מנסה להזיז את הקיר מהאטימות שלו, מהניתוק.
הסערה הזו מרגישה דחויה, מרגישה חסרת אונים, ומרגישה אשמה ולא בסדר עם עוצמת הרגשות שלה. להתנגש שוב ושוב בקיר, מרגיש כל כך בודד וחסר אונים. מה הפלא שהסערה הפנימית מתגברת?
בעצם מה שקורה זה שכל אחת מהתגובות של בני הזוג מפעילה את בן הזוג שלו. ככל שהסערה מתחזקת, והעוצמות שלה גדולות יותר, הקיר מתבצר, מתנתק, וככל שהוא מתנתק הסערה יותר ויותר בודדה, יותר ויותר כואבת, והיא מתעצמת.
לאורך זמן זוגות כאלו, שאולי בתחילת היחסים נכנסו ביחד פנימה למערבולת, יעברו לניתוק. הניתוק הזה יופיע לא רק בזמן סערה, הוא יהיה נוכח יותר ויותר ביחסים. האדם המנותק, מרגיש שדי נמאס לו, הוא לא יכול יותר עם הדרמה הזו, כשהוא מנסה לעזור, הדברים רק מחמירים והסערה גדלה, ושכדי לא לפגוע בעצמו ובבן הזוג, פשוט עדיף לתפוס מרחק. רק ככה אפשר להמשיך ולחיות בתוך כל הכאוס הזה. האדם ממול מרגיש יותר ויותר דחוי, הרגשות שלו לא נשמעים, אין מקום לכאב שלו, והוא כל כך לבד, דווקא ברגעי הכאב והחולשה. הוא זקוק לקרבה ולבן הזוג שלו, ובן הזוג דוחה אותו שוב ושוב. ועכשיו הדחיה עצמה הופכת למקור של הסערה והמערבולת, ובדרך כלל תהיה גם מלווה בביקורת ובתלונות על חוסר הנוכחות והאטימות של בן הזוג. המנותק מצידו ירגיש שהנה הוכחה לזה ששום דבר טוב לא יוצא מלהתקרב, והוא מקבל ממילא רק תלונות וביקורת וכעס, ושום דבר שהוא עושה לא מספיק. הוא יתבצר יותר ויותר בעולם שלו. לפעמים באופן פיזי, ימנע מהבית, על ידי עבודה, תחביבים, פעילות בקהילה, ולפעמים רגשית-יהיה בבית אבל ליד המחשב, הנייד, הטלויזיה, או סתם במבט וגוף קפוא, יהיה בריחוק מנטאלי. במקרים אחרים תופיע גם התרחקות קיצונית יותר ופוגענית בו או בבן הזוג, כמו ניסיון התאבדות, רומן, והתמכרויות למינהם. גם הטוב שקיים בזוגיות הזו יתמוסס לו, כי הנתק ישפיע על כל חלקה טובה, ולא תהיה בנייה של הקרבה, השותפות, והחיבור. כשמבינים את הדינימיקה- זה כבר צעד ראשון בדרך ליציאה ממנה, כי במציאות הזוגית אנחנו נפגשים הרבה פעמים עם הסימפטומים החיצונים והתוצאות של הדינימיקה הזו-עם מריבות והתפרצויות עוצמתיות שהולכות וחוזרות, או עם נתק רגשי ביחסים, ולא מבינים את המקור להם. ההבנה בפני עצמה כמובן לא מספיקה, מפני שההחלטה לעצור את המערבולת הפנימית, הרבה פעמים פשוט לא עובדת, וההחלטה להתחבר ולא להתנתק, נתקלת שוב בעוצמות רגשיות, שלא תמיד יש את הכלים להתמודד איתם. מה עושים? – על זה בפוסט הבא.
