מהו המרחב הזוגי?
שבוע שעבר דברתי על הרגעים הללו במערכות היחסים שלנו בהם אנחנו מרגישים חיבור עמוק של נשמה לנשמה, חיבור של מהות למהות. אלו רגעים שאנחנו חווים באופן ספונטני מידי פעם, האם ישנה דרך מובנית ליצירה מודעת של מפגש זוגי שכזה, ליצירת חיבור עמוק נשמה לנשמה? האם ניתן לחיות יותר ויותר רגעים כאלו של קרבה? הדי ויומי שלייפר מלמדים דרך אחת להביא את החיבור הזה דרך שלושה מקשרים בלתי נראים: 1. מרחב 2. גשר, שביחד מאפשרים את 3. המפגש. אני אדבר היום על המרחב. מהו המרחב הזוגי? על פי הפילוסוף היהודי, מרטין בובר, הקשר בין שני אנשים חי לא אצל איש מהם, וגם לא בדיאלוג שבניהם, אלא במרחב הבינים שבניהם, וזהו, על פי מרטין בובר, מרחב קדוש. במילים פשוטות יותר, "מרחב" זו האווירה הבלתי נראית אבל המאד מאד מורגשת בין שני אנשים, שבה חיה מערכת היחסים בניהם. אם קרה לכם פעם שראיתם מרחוק זוג רב, לא שמעתם את המילים אבל ראיתם את תנועות הגוף, או אפילו נסעתם לחו"ל וראיתם זוג רב בשפה זרה, וגם אם לא הבנתם את המילים הרגשתם את האווירה. יתכן אפילו שנכנסתם לחדר ולא ראיתם מה התרחש בו קודם אבל הרגשתם מתח באוויר. האווירה הזו בין בני הזוג היא היא המרחב. המרחב יכול להיות נקי, מלא אהבה, קבלה וכנות, והמרחב הזה יכול להיות מזוהם, מלא במתח, כעס, תסכול עצב. אנחנו רגישים למרחב הזה גם אם הוא לא נראה, ומגיבים לאיכות שלו. כשהמרחב לא נוח, עולה בנו אי נוחות ואנחנו מגיבים לה, וכשהמרחב נקי אנחנו נהנים, מתקרבים, ומשחקים במרחב הזה. מי שחש בעוצמה באיכויות של המרחב אלו הילדים שלנו שחיים, גדלים ומשחקים במרחב הזה. כשאנחנו לא מודעים למרחב אנחנו עלולים, ללא כוונה, לזהם אותו. אנחנו מזהמים את המרחב במילה, במבט, בתנועת גוף, בשיפוטיות, בביקורת, או בהסתגרות. לאט לאט המרחב נהיה פחות ופחות נוח, וכתגובה לחוסר הנוחות הזו בינינו אנחנו ממשיכים ומניחים עוד ועוד זיהום במרחב, עד שלבסוף המרחב נהיה מסוכן. בדיוק כמו בעלי חיים, כשהמרחב מזוהם או מסוכן אנחנו מגיבים לסכנה הזו באחת משתי דרכים מרכזיות: דרך של תקיפה או התגוננות. לתגובתיות הזו שקיימת בכל זוג אנחנו קוראים הריקוד ההשרדותי. אם כן מהי הדרך לנקות את המרחב? עצם המודעות למרחב היא מאד משמעותית, ההבנה וההבחנה בין המרחב לבין כל אחד
מאתנו. ההבנה שיכול להיות שאנחנו עצובים או פגועים, אבל במרחב אנחנו שמים כעס, לעג, הסתגרות או ביקורתיות. עצם תשומת הלב של כל אחד על מה קורה לו ומה הוא מניח במרחב כבר יכול לחולל מפנה באיכות המרחב הזה. דבר שני, הבחירה לקחת אחריות על המרחב הזה. הבחירה, ללא תלות במעשי בן הזוג שלנו, לפעול לניקוי המרחב, מתוך הידיעה שמרחב נקי משפיע עלינו ועל בני הזוג שלנו, ומספיק שאחד יפעל לניקוי המרחב על מנת שהאווירה תשתנה, על מנת שהמרחב יתנקה. הבחירה במערכת היחסים כחשובה יותר מהרצון להיות צודק. דבר שלישי – לפתח מודעות למה שאנחנו מניחים במרחב. לשים לב ולעצור כשאנחנו מתכוונים לשים במרחב ביקורת, ציניות, ניכור, לעג, כעס, גם אם זו "רק" מחוות גוף, של גלגול עיניים, או הרמת גבה. לבחור להכניס באופן מודע הקשבה, פירגון, הכרת תודה. אני אוהבת להשתמש בשלוש שאלות: "מה קורה לי עכשיו?", "את מי האדם מולי פוגש?- אישה שמחה/ ביקורתית/כועסת/ מרוחקת" והשאלה השלישית המקבילה שלה: "מה אני מניחה במרחב?". דבר רביעי- שזו דרך משמעותית לנקות את המרחב, היא המקשר הבלתי נראה השני: "גשר". אנחנו חוצים את הגשר. עוברים לעולמו של בן הזוג, עם נוכחות מלאה, מתוך כוונה להכיר אותו. על מעבר הגשר אני ארחיב בפעמים הבאות.
