לעבור את הגשר
אחד הכלים המשמעותיים ביותר למערכות יחסים זו המטאפורה של מעבר הגשר. זוהי מטאפורה להקשבה עמוקה לעולמו של השני, למילים שלו, לרגשותיו, לעולמו. הרעיון של מעבר הגשר הוא ללמוד את השפה הפרטית של בן הזוג ולראות אותו מתוך החוויה שלו, להכיר אותו עכשיו בהווה, ובעיקר להביא נוכחות למקום שבו הוא נמצא.
לשם מה אנחנו זקוקים לגשר?
אנחנו לא תמיד מודעים לכך, שכאשר אנחנו מדברים עם אדם אחר אנחנו באופן טבעי מקשיבים לו מתוך תפיסת העולם שלנו, מתוך השפה, החוויה והמשקפיים האישיים שלנו. למעשה כל אדם הוא עולם שונה, עם רגשות משלו, תפיסות עולם משלו ואפילו שפה אישית ויחודית לו. לדוגמא: כשאני אומרת "לאהוב" אני מתכוונת לדבר שונה לגמרי ממה שבן הזוג, חברה שלי, או אמא שלי מתכוונים כשהם אומרים "לאהוב", בעצם כל אחד מאיתנו מרגיש אהוב או אוהב בצורה שונה, ומפרש בדרך שלו את המושג הזה בפרט, ומילים ומושגים רבים אחרים ככלל. הגשר מאפשר לנו להכיר את השפה של השני, ותרגול עקבי שלו הופך את שני בני הזוג ל"דוברי שתי שפות". דבר שני, אחת מהגישות הלא מועילות איתה אנחנו מגיעים בדרך כלל לשיחה עם בן הזוג, ביחוד על "נושאים בעייתים" היא ההנחה שאנחנו כבר יודעים לאן השיחה תוביל, שכבר היינו בשיחה הזו כמה פעמים, ואנחנו הרי מכירים כל כך טוב את בן הזוג שלנו. ואכן עם הגישה הזו השיחה מתפתחת בכיוון הצפוי, הוא אומר X היא אומרת Y והשיחה לא מגיעה לשום מקום. במעבר הגשר אנחנו בוחרים להניח את הידע הקודם שלנו, להסכים להיות בהווה, ולהכיר את בן הזוג שלנו כפי שהוא היום, ולאפשר למשהו חדש להתחולל.
דבר שלישי, זהו הרצון שלנו להיות צודקים. כאשר אנחנו עורכים שיחה ביחוד לאחר מריבה, אנחנו הרבה פעמים בכלל לא מגיעים מתוך רצון באמת להקשיב, אלא בעיקר כדי להוכיח שאנחנו צודקים, ולמצוא איפה אפשר לתקוף בחזרה את בן הזוג שלנו. גישה כזו רק מזהמת יותר ויותר את המרחב הזוגי. דבר רביעי, אחד הפחדים הטבעים שעולים לנו כאשר אנחנו חושבים על הקשבה אמיתית ועמוקה לשני, זהו החשש שאם נקשיב באמת ונהיה עם בן הזוג שלנו בהכרח נצטרך לקבל את דעתו ואת הדרך שבה הוא רואה את הסיטואציה. פחד נוסף וקשור הוא החשש מההשפעה הרגשית של בן הזוג עלינו, כאשר בן הזוג חווה עצב עמוק, כעס, ייאוש, או כל רגש שלנו לא נוח איתו אנחנו מעדיפים להדוף את הרגש הזה ולהתרחק ממנו על מנת שלא ישפיע עלינו. הבחירה לעבור את הגשר, היא בחירה לוותר על השיחה מי צודק, ופשוט להיות שם. לאפשר לבן הזוג להביא את הרגשות שלו כפי שהם ולהיות מוכנים להיות שם עבורו ואיתו. כשאנחנו בוחרים לעבור את הגשר אנחנו בוחרים ללמוד את השפה של בן הזוג שלנו, אנחנו בוחרים לגלות את נוף הפנים ואת הרגשות שלו, להכיר את בן הזוג שלנו כפי שהוא בהווה ובעיניים חדשות, שכמו רואות בפעם הראשונה את בן הזוג. בזמן הצעידה המנטאלית והנפשית על הגשר, אנחנו לאט לאט ובאופן מודע ומכוון משאירים מאחור את השיפוטים שלנו, הדעות שלנו, הסיפורים, תפיסות העולם שלנו, הידע הקודם שיש לנו על בן הזוג, ואת איך שאנחנו תופסים את עצמנו. מעבר הגשר הוא לא תמיד דבר פשוט, תוך כדי המעבר אנחנו יכולים להרגיש בכעין חבל שמושך אותנו חזרה לעולם שלנו, לדעות שלנו, לידע שלנו, לרגשות שלנו, ואנחנו בוחרים להמשיך במעבר. אנחנו עוברים רק עם המהות והנוכחות המלאה שלנו, ולוקחים איתנו לצד השני של הגשר סקרנות, חמלה, אהבה, לב פתוח ועיניים חדשות. כמו שאמר מרסל פרוסט: הרפתקאת החיים איננה לגלות נופים חדשים, אלא לראות את הנופים הישנים בעיניים חדשות".
