ניקיון רגשי

לקראת פסח מדברים הרבה על ניקיון פיזי, על ניקוי הבית מחמץ, מליכלוך, ומחפצים מיותרים. אני אוהבת בית נקי, זה עושה לי סדר בראש ותחושת התרחבות גדולה בלב. האמת היא שאני אוהבת את התוצאה וקצת פחות אוהבת את התהליך, את הניקוי. אבל זה לא מה שרציתי לדבר עליו היום.

אני קוראת ופוגשת הרבה קריאות לניקוי נפשי או ניקוי רוחני לקראת החג, לנקות מעצמנו כעס, שנאה, טינה, ביקורת, ועוד, זה בוודאי חשוב עוד יותר בימים אלו עם האקלים הפוליטי והרגשות העזים שהבחירות מביאות איתם. ועדיין, חשוב לי לעשות כמה הבחנות חשובות ביחס לניקוי הזה. כשאנחנו מנקים את הבית אנחנו לוקחים את הזבל ואת האבק אוספים אותם ומוציאים אותם החוצה, ברור לנו שללכלוך אין מקום בבית. לניקוי הרגשי או הרוחני אני מציעה שניגש בהרבה יותר חמלה, אולי בדרך שבה היינו מטפלים באוסף חפצים עם ערך סנטימנטלי גדול, שהיו שם בשבילנו ומילאו תפקיד חשוב, והפרידה מהם לא נעשית כלאחר יד.

בואו ניקח לדוגמא את הכעס, כאיזה ארכיטיפ לרגש שקשה לנו איתו, שהיינו רוצים לפנות מחיינו. אני שומעת אמירות בסגנון של "כעס הוא רעל שאתה שותה ומקווה שמישהו אחר ימות" או "כעס הוא מחסום לשפע, או "אם נפנה כעס מהחיים יכנס שפע". איזשהי תפיסת עולם שאומרת יש רגשות שהם שלילים בואו ננקה אותם מהחיים שלנו ואז יהיה לנו טוב. זה מתחבר בכלל לתפיסת עולם קצת יותר רחבה שאומרת שאם משהו מפריע לנו בעצמנו או באחרים הדרך להתמודד עם זה היא דרך ביקורת או דרך סילוק, הדחקה או מלחמה. איזשהי תפיסת עולם שאומרת "אם לא נרד על עצמנו ועל הדברים החלשים או הפגומים שבנו או על הרגשות השלילים שבנו אז נשאר במקום ולא נצמח"

אני מאמינה שלכל רגש יש תפקיד. אפשר לחשוב על רגשות כתמרור, איזשהי דרך של הגוף לדבר איתנו ולומר לנו, רגע שימו לב למשהו. ניתן לחילופין גם לדמות זאת לכאב הפיזי שאנחנו חשים בגוף כשנגענו באש או בחפץ חד. לכאב יש תפקיד השרדותי, אנשים ללא תחושת כאב עלולים למות מפציעה כי אין להם מנגנון פנימי שמזהיר אותם מסכנה פיזית. כעס יכול לאמר לי שימי לב יש גבול שלך שנפרץ, או יש שם איזשהו צורך שלא נענה. הרבה פעמים כעס יכסה על רגש אחר מתחתיו. יעלה כעס ומתחתיו יש פגיעה או עלבון, או תסכול ואולי חוסר אונים, איזשהו רגש אחר שיכול להתגלות לאט לאט רק אם נהיה בחמלה ובסבלנות עם הכעס שמעליו.

במחקר לגבי רגשות, מחלקים רגשות לרגש ראשוני ולרגש מישני. רגש ראשוני אדפטיבי הוא רגש שבא לענות על צורך השרדותי. רגש מישני עולה כתגובה לרגש אחר, והוא הרבה פעמים גם לא אדפטיבי, כלומר לא משרת לטובה את הצורך הפנימי של האדם. (למשל בושה בכאב, הכאב יהיה ראשוני הבושה מישנית) כעס, על פי מחקר הרגשות המודרני, הוא רגש שלפעמים מופיע כדי להמנע מלחוש רגש אחר, אבל לפעמים יבוא גם מסיבות השרדותיות, למשל להגן על הגבולות של האדם.

לכעס יש תפקיד. מתי מתחילה בעיה כשהרגש נשאר תקוע, כשהוא לא חולף ועובר לו. רגשות הם כמו גלים מטבעם, הם מגיעים, נותנים את המסר ונעים הלאה. כשרגש כמו כעס נשאר תקוע הוא הופך לטינה, הוא נשאר בתאי הגוף ומשפיע עלינו לרעה.

אז מה אני מציעה שנעשה עם הכעס הזה, איך ננקה אותו? איך נגיע למה שמתחתיו? איך נאפשר לו לומר לנו את המסר ולעבור הלאה?

הפרדוקס הגדול הוא שלא ניתן לנקות רגשות בכוח, מכיוון שיש להם תפקיד ככל שאנחנו נלחמים בהם הם מתחזקים ומתעצמים. אז בשלב הראשון נקבל את הרגש, נבין שהוא פה מסיבה טובה, ניתן לו מקום, נהיה איתו בסבלנות ובהקשבה.

בשלב השני, לא נזדהה עם הכעס, יש הבדל גדול בין חוויה של רגש גדול שמציף את כל כולנו לבין רגש שנמצא בנו. בשפה אפשר ליצור בקלות את ההבחנה הזו במקום "אני כועס/ת" אפשר לומר "יש בי כעס", השינוי הזה איננו סמנטי בלבד, יש פה אמירה משמעותית, אני לא כל כולי כעס, יש מקום לרגשות נוספים.

בשלב הבא נקשיב לכעס, נהיה מוכנים לראות מה הביא אותו, ולהיות בסבלנות ובחמלה עם מה שעולה.

אפשר ממש לעשות זאת בכתב. לראות רגש שמפריע לכם, לתת לו מקום, ולתת לו לכתוב אליכם, לתקשר את הסיבות שהביאו אותו. תנו לשלב הזה כמה זמן שצריך, לפעמים מספיקה שעה או שעתיים ולפעמים אם זה רגש שנמצא איתכם שנים אפשר לכתוב יום יום לאורך שבועיים, כל יום חצי עמוד, ועדיין יהיה לרגש מה לאמר. אפשר גם ממש לתת תוקף לרגש הזה, להבין אותו כמו שהייתם עושים עם חבר טוב, כמו לפנות לרגש "באמת מה הפלא שאתה כועס", או "אני לגמרי מבינ/ה את הסיבה שהגעת אלי, וכמה היה חשוב לך לאמר לי את הדברים"

אני הייתי ממליצה להתחיל עם הקשבה לרגש עכשווי, משהו שעלה בימים האחרונים, לא למשהו שאתם סוחבים איתכם שנים. להיות עם הגל הרגשי שעולה בכם, לתת מקום לעצב, לכעס, לפחד, ולראות מה קורה. להיות בהמון חמלה וסבלנות, לא לנסות להעלים רגשות, אלא להיות שם איתם כמה זמן שצריך.

חג אביב שמח! עם ניקיון פנימי ושמחה בלב.