כעס באיקאה
יצאנו השבוע להשלמת ריהוט באיקאה. טרם היציאה כיאה לעידן המודרני, בדקנו את המוצרים שאנחנו מעוניינים בהם, את זמינותם, ואת מיקומם בחנות. הגיע הרגע שחיכיתי לו הרבה זמן, הגענו לספריית מדפים שממש רציתי לקנות, כי מאז השיפוץ כל הספרים המקצועיים שלי עדיין בארגזים, והסתבר שזמנית הספריה שרציתי חסרה במלאי. מה שהוביל לדילמה האם לקנות בצבע אחר, לבוא בפעם אחרת, או לקנות מדפים הרבה יותר יקרים, בחרנו ביקרים יותר והמשכנו הלאה. מצאנו ארון שמתאים לצרכים שלנו וראו זה פלא, גם הוא היה חסר. שוב בחרנו במוצר היקר יותר בידיעה שזה הרבה יותר מסובך לנו למצוא שוב שני ימי עבודה מלאים ששנינו פנויים בהם. במוצר השלישי שהיה חסר, ראיתי כבר את העשן יוצא מהאוזניים של בן זוגי, והאמת היא שגם אצלי בגוף כבר הרגשתי את העצבים גואים להם. הוא התחיל לדבר בכעס, ובקול רם על חוסר היעילות של איקאה, והמשיך בהכללה להתנהלות של חברות ישראליות, לעומת אנגליות. האינסטינקט הראשוני שלי היה להתעצבן עליו בחזרה, לומר לו שעצבים ממש לא עוזרים לנו, ושזה לא אשמת העובדים המסכנים שהריהוט לא פה, ובכלל אין מקום להכללות, וליתר בטחון להחזיר לו בדוגמאות על חוסר היעילות האנגלי. במצב כזה אני לא מצליחה להקשיב לו. מזל ששנינו כבר מכירים את הדינמיקה הזו, כי בעבר אני הייתי מתעצבנת הוא היה מרגיש לא מוכל וכל היום היה ממשיך באווירה עכורה.
אחד המחסומים הגדולים ביותר לתקשורת מתרחש כשהאדם מולינו מרגיש רגש שלא נוח לנו להיות איתו. לכל אחד מאיתנו יש רגשות שקשה לו להכיל, זה יכול להיות כעס, חוסר אונים, עצב, ייאוש, דיכאון, פחד, קנאה וכו'. ואז אנחנו מגיבים מתוך חוסר הנוחות שמתעורר בנו. למשל, אם הילד שלנו מקנא, יכול להיות שננסה לפתור לו את המצב, ניתן לו את מה שהוא רוצה, או שאולי ננזוף בו, ונאמר לו שקנאה זה לא דבר יפה. אם בן הזוג שלנו כועס אולי נעזוב את השיחה, אולי נכעס עליו, ואולי ניעץ, ואולי ננסה לפתור לו את הבעיה. כאשר הרבה פעמים כל מה שהבנאדם מולנו זקוק לו, זה פשוט שנהיה איתו.
הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מזהים מה הסיבה שאנחנו מגיבים בדרך מסוימת לאמירות של בן הזוג או הילדים שלנו. תסתכלו על השיחות האלה כשהן מתחילות אתם אומרים לעצמכם "אוי שוב פעם" ועל המקומות האלה שהתגובה שלכם אוטומטית, המקומות האלו שבהם אתם רצים לפתרונות, שאתם רצים לנחם ולהשתיק ("כלום לא קרה", "זה לא נורא") המקומות שבא לכם לנער את בן השיח שמולכם. כל אלו מקומות שסביר מאד שקרה לכם משהו לא נוח מול הרגש של השני. השלב הראשון הוא לזהות מהו הרגש שקשה לנו איתו. בשלב הבא אפשר לעשות עבודה עם הגוף והנשימה להרגיע את המקומות בגוף שהגיבו לרגש הזה, ואז כשאתם רגועים להקשיב ולהיות עם השני. בשלב יותר מאוחר, אחרי האינטרקציה עם בן השיח אפשר גם לעשות עבודה על המקור של הקושי שלנו עם הרגש הזה.
במקרה שלנו זה היה די פשוט, מרוב שהדינמיקה הזו מוכרת לנו. ידעתי שהכעס שלו מפעיל אותי. ידעתי גם בראש ששום טוב לא יצמח מלגנות את הכעס שלו. לקחתי כמה נשימות עמוקות, הרגעתי את הגוף שלי, ועברתי אליו את הגשר. ראיתי את התסכול שלו, מזה ששנינו פינינו יום, נסענו שעה, וקיווינו לסגור את הפינות האחרונות בשיפוץ. ועם ההבנה העמוקה הזו לאיך הוא מרגיש, אמרתי לו שאני לגמרי מבינה אותו, "זה באמת נורא מעצבן לתאם ששנינו נהיה פנויים, לנסוע שעה, ולגלות יש כל כך הרבה דברים חסרים, מה הפלא שאתה כועס". הוא עוד הוסיף כמה טענות ומענות נגד ההסברים שניתנו לנו על החגים, "כל המדינה הפסיקה לעבוד כבר מיולי האחרון, זה לא מדינה זה גן ילדים" ושוב הייתי איתו, התחברתי והבנתי לעומק את התסכול מחודש ספטמבר שלא היו בו ימי עבודה, והיה קשה מאד להזיז בו דברים. כשבאמת הבנתי אותו הכעס די מהר התפוגג לו. זה שהייתי איתו, הקשבתי, הכלתי והייתי אמפטית, אפשר לנו מהר מאוד להמשיך הלאה, לעשות את הבחירות הטובות ביותר שלנו בהנתן החוסרים, להשלים את הקניות בעייפות אבל ברוגע, ולקינוח לסיים את היום בשעה על חוף הים הסמוך.
זה לא פשוט, ולא קורה ביום אחד, אבל זו יכולת שבהחלט אפשר לפתח, היכולת להקשיב ולהכיל לעיתים קרובות יותר רגשות שלא נוחים לנו, או במילים אחרות, היכולת לעבור את הגשר לאנשים היקרים לנו.
