לגדל ילדים מוצלחים?
מחר מקבלים תעודות...
בתור ילדה, טו בשבט, או סוף השנה, חג התעודות, היה עבורי באמת יום של חג. הייתי מאותם ילדים שקדניים וחרוצים, הילדה החכמה של הכיתה. הילדה הזו שכולם לוקחים ממנה את המחברות כדי להספיק להעתיק שיעורי בית לפני שהמורה מגיע. הילדה שנשארת לעזור למי שהתקשה ללמוד למבחן. לכאורה זכיתי במתנה נפלאה, אני לא הייתי מנפגעי תרבות התעודות והציונים. ידעתי שאני חכמה, שאין דבר שאני לא יכולה ללמוד אם ארצה. אבל זה רק לכאורה, כי מהר מאד הזהות שלי התבססה על היותי הילדה החכמה, ויחד איתה הגיע אורח לא רצוי, הפחד מכשלון, ובעקבותיו הבחירות מכוונות ההצלחה. חשבתם פעם על המחיר הזה של להיות הילד המצליח? הילד שאסור לו להכשל? הילד שלא יכול להיות שהוא לא הבין או לא יודע משהו? באוניברסיטה מצאתי את עצמי מוותרת על שיעורים מרתקים בהיסטוריה, כי בואו נודה על האמת, הציונים בהגשת עבודות הם ממש לא מדע מדויק, הרבה יותר קל להבטיח את הציון בבחינה במתמטיקה.
לקח לי כמה שנים טובות שהביאו בחיקם אפילו כתיבת דוקטורט בלונדון, להשתחרר מהתבנית הזו של הילדה החכמה, ולהפנות את האוזן פנימה, ללב. להצליח לשמוע מעבר לסממני ההצלחה, מעבר לתוויות ולבחור במה שנכון לי.
אני בטוחה שאני לא הילדה היחידה שזהותה הוגדרה על פי הציונים שהיא הביאה. כמעט כל הורה שאני מכירה אומר לעצמנו שהדבר המרכזי שהוא רוצה עבור הילד שלו זו שמחה. במציאות רוב ההורים משתדלים לגדל ילדים "מצליחים" פחות או יותר. הורים מאוכזבים, מודאגים, כועסים כשהילד מביא הביתה תעודה גרועה, ומעודדים את הילד המצליח להמשיך ולהצליח. אנחנו מגדלים ילדים שנמדדים על פי הציונים שלהם. בהצמדות הזו להצלחה, אנחנו מאבדים את היכולת של הילד לפתח הקשבה לעצמו, הקשבה ללב שלו, לפתח משמעות וערכים שהוא נאמן להם, לחיות את החיים באמת.
החזירו לילדים שלכם את הבחירה, את הידיעה שהם בעלי ערך ללא תלות בהצלחה שלהם, את הבטחון ברחשי הלב שלהם, בתחושות וברגשות שלהם. הרשו לילדים שלכם לפתח את המשמעות והערכים שלהם, ולהיות גאים במי שהם.
חזרה לבלוג, כלים למערכות יחסים, סרטונים, מאמרים
