פוסטים מומלצים

Please reload

איך לצאת מהאוטומט?

לכל אחד מאתנו יש את הרגעים הללו, את המקומות שבהם אמרנו משהו פוגע, אולי העברנו ביקורת, או הערנו הערה עוקצנית, או הגבנו בטון עצבני לילדים, אולי אפילו התפרצנו. שניה אחר כך אנחנו מתחרטים על זה. 
ברור לך שהתגובות הללו פוגעות בקשר. בראש חשוב לך להביא חום, אהבה, קבלה, הקשבה למערכת היחסים, אבל למראה הבית ההפוך, או הישיבה ליד המסך, התגובה כמו יוצאת מעצמה, איזשהו אוטומט מופעל.
באמת שכל פעם מחדש עולה בך ההחלטה הברורה שפעם הבאה זה לא יקרה, ולא רק זה, כמה דקות אחרי ההתפרצות עולה גם הלקאה עצמית, ביקורת וכעס על ההתפרצות הזו.

אז מה עושים?
אני רוצה לעשות הבחנה בין הטווח הקצר לטווח הארוך. הבחנה בין מה ניתן לעשות באותו הרגע כדי למנוע פגיעה בעצמך ובאחרים, ומה ניתן לעשות בטווח הארוך יותר, והיום אני מתמקדת בטווח הקצר.
קודם כל חשוב לדעת שלכולנו יש נקודות רגישות, כמו כפתורים שכאשר מישהו לוחץ עליהם אנחנו מופעלים, כמעט מתוך אוטומט. זה ממש כאילו מישהו חטף אותנו לכמה רגעים מעצמנו. הדי שלייפר קוראת לכפתורים הללו שכונות קשות, אנחנו נחטפים לשכונה קשה, לשכונת מצוקה. ישנם משפטים מסוימים, התנהגויות מסוימות שברגע שהן קורות בסביבתינו קורה לנו משהו, אנחנו נחטפים מעצמנו, מהחשיבה ההגיונית שלנו, לאוטומט, להתנהגות השרדותית. החלק של המוח שמגיב תגובות אוטומטיות מופעל, וניתק הקשר בינו לבין החלק הקדמי במוח, החלק החושב, האנליטי, הבוחר, והאיטי יותר.
המקומות הללו הם מאד סוביקטיבים, וקשורים לעבר שלנו, ולפרשנויות שמקושרות אצלנו להתנהגות ולמילים מסוימות. זה יכול להיות שאתם רגישים למילה מסוימת או לביטוי מסוים כמו "לא עכשיו" או "אי אפשר", או שאתם רגישים להתנהגות מסוימת, למשל השארת בלאגן בכניסה לבית, או איחור, ואולי אתם רגישים לחוויה מסוימת, למשל כשאתם מרגישים שמבטלים את הרצון שלכם, או כשאתם מרגישים שדוחים אתכם.
אנשים נוטים להיות יותר מופעלים ולהחטף למקומות הללו כשהם במצב רגיש, עייפים, רעבים, מוטרדים.

 

 

 אז מה עושים באותו הרגע? המפתח הוא לשים לב שמשהו קרה לכם. הכלי הטוב ביותר לכך הוא הגוף שלכם. למעשה המצוקה מתחילה קודם כל בגוף, מתחיל כיווץ, מועקה, גוש בגרון, נהיה לכם חם, הדופק עולה, הנשימה נעצרת, משהו בכם נחנק. אם אתם מסוגלים לשים לב לגוף ולטפל בו, להחזיר את החמצן והנשימה לגוף, תצליחו בהרבה מהמקרים לשלוט על התגובה האוטומטית שלכם. כאשר החמצן חוזר לגוף, ומשהו פנימי נרגע, אז במקום לצעוק, לבקר, או להחנק ולבלוע, לפגוע במי שלידכם או בעצמכם, תוכלו לבחור בהתנהגות ישרה שאיננה פוגעת בכם או באחרים. כשהאוטומט לא מופעל ישנה אפשרות לתקשר עם האדם מולנו בדרך מכבדת, שמכבדת אתכם, את הרצון והרגשות שלכם, וגם את מי שמולכם.
אם כבר התפרצתם, כדאי קודם כל להרגיע את הגוף. (זה לוקח לפחות עשרים דקות, מצורפת הקלטה מומלצת להרגעת הגוף)
חשוב להזכיר לעצמכם שאתם אנושיים, לא תצמח תועלת גדולה מהלקאה עצמית. הלקאה עצמית וכעס פנימי על עצם ההתפרצות נוטים להנציח את המצב. במקום האשמה עצמית והתבוססות במה שהיה עדיף לקחת אחריות.
כשאתם קצת יותר רגועים תשאלו את עצמכם, מה קרה לי? מה עמד מאחורי ההתפרצות? ממה פחדתי? ממה נפגעתי?
כאשר אתם רגועים מומלץ להתנצל על הפגיעה שפגעתם. מאוחר יותר, אחרי שגם מי שמולכם, נרגע אפשר לנהל שיחה מעמיקה יותר על מה שיושב מתחת להתנהגות האוטומטית, אולי ישנה בקשה שלא נאמרה? אולי עלתה פגיעה? ואולי פחד?. 

ככל שמתרגלים תשומת לב לגוף ולתחושות שלו, מפתחים את היכולת לזהות בזמן אמת לפני התגובה האוטומטית שקורה לכם משהו.
לטווח הארוך יותר כדאי לטפל בכפתורים שלכם, בטריגרים, או בשכונות הקשות שיוצרות את התגובה האוטומטית. איך עושים זאת? על כך, בהזדמנות אחרת

.חזרה לבלוג, כלים למערכות יחסים, סרטונים, מאמרים

Please reload

Please reload

עקבו אחרי
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square

שירת הלב, ד"ר שירה קליין |   0548034490 |  s.klien@gmail.com | צור הדסה, אזור ירושלים, ישראל


  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Social Icon

בהרשמה הינך מסכים למדיניות הפרטיות ולתנאי האתר